פסק-דין בתיק ע"א 8872/02

השופט ס' ג'ובראן:

פתח דבר

1.        בפנינו ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) בתיק ת.א. 1468/99 ובתיק ת.א. 1483/01 מיום 4.8.02, אשר הורה על מתן צו מניעה קבוע, האוסר על המערערים לבנות בתחום הרכוש המשותף, הנמצא בחלקה 137 בגוש 7933, שברחוב שמואל 18 שכונת דורה נתניה (להלן: הבית). כמו-כן, לעניין המבנה שבנו המערערים בחצר של הבית המשותף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי על-מנת לקבל היתר לבניית סככת חניה, על המערערים להרוס תחילה את המחסן והמבנה שבנו.

העובדות הצריכות לעניין

2.        המשיבים הינם בעלים של זכויות בדירה מס' 1 בבית ורשומים כחוכרי הדירה בלשכת רישום המקרקעין. המערערים הינם הבעלים של הזכויות בדירה מס' 2 בבית. לשני הצדדים מגרש בבעלות משותפת, לגביו לא נעשה הסכם שיתוף בין הצדדים.    

3.        בין המערערים לבין המשיבים התנהלו בעבר הליכים משפטיים מגוונים בטענת המשיבים שהתקבלה, לפיה המערערים בנו בחצר יחידת דיור לכל דבר ועניין, בניגוד לחוק, וזאת במקום להגדיל מחסן שהיה בחצר, כפי שביקשו מלכתחילה.

4.        באמצע שנות ה-90, ביקשו המערערים להגדיל מחסן קטן בחצר הבית המשותף. המשיבים הסכימו לכך וחתמו על התוכנית שהוגשה להם. סמוך לאחר החתימה, משהתברר למשיבים, כי המערערים מבקשים בעצם לבנות חניה מקורה מול סלון ביתם, ביטלו הם, ביום 6.7.95, את הסכמתם לבניה.

5.        המשיבים זומנו לוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: הועדה המקומית) ובעקבות זאת החליטו הצדדים בזכרון דברים שערכו (להלן: זכרון דברים), ביום 19.8.1995, כי המערערים יהיו רשאים לבנות חניה מקורה בתנאי שהקירות המערביים והצפוניים לא יהיו בגובה של יותר מ- 40 ס"מ מהרצפה.  

6.        בינתיים הסתבר למשיבים, כי המערערים סגרו את חזית החניה בתריסים, לרבות הקיר המערבי בה אמור היה רכבו של המערער לעבור לחניה, כשלטענת המשיבים, כל מטרתם של המערערים הייתה להפוך את המבנה לדירת מגורים.

7.        או-אז, הגישו המשיבים, ביום 2.4.97, למפקח על הבתים המשותפים תביעה כנגד המערערים וכן פנו לעיריית נתניה בתלונה הנוגעת לחריגות בניה שבוצעו.

8.        הועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן: הועדה המחוזית) קבעה, כי יש להרוס את המבנים הקיימים ורק לאחר-מכן ניתן לדבר על הכשרת יחידת הדיור. ביום 27.7.99 החליטה הועדה המקומית לאמץ את החלטת ועדת הערר ולוודא, כי ההריסה בוצעה וכן לקבל דיווח של הפקח לאחר ביקור במקום.

9.        בינתיים, הגישו המערערים בקשה להיתר בניה. המשיבים מצידם התנגדו לבקשה. למשיבים הסתבר, כי המערערים קיבלו היתר בניה, בלא שהמשיבים זומנו לדיון, למרות שהגישו התנגדותם.

10.      יש לציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי לפי התכנית בנין עיר (להלן: התב"ע) יכולים המערערים לבנות "מחסן וחניה". מחסן בגודל 12.5 מ"ר וחניה בגודל 15 מ"ר. בפועל השטח הבנוי הוא 35.61 מ"ר.

11.      המשיבים טוענים, כי בניה אינה יכולה לעמוד בסתירה להסכם שמסדיר ביניהם את זכויות הקניין. לטעמם, עצם הגשת הבקשה להיתר סותרת הסכם זה ולכן יש להורות על הריסת המבנה.

12.      ביום 12.11.97 החליטה הועדה המקומית לקבל חלקית את התנגדות המשיבים ולאשר את בקשת המערערים במספר תנאים.   

13.      על החלטת הועדה המקומית, הגישו המשיבים ערר לוועדה המחוזית לתכנון ובניה (להלן: הועדה המחוזית). ביום 17.5.98 קיבלה הועדה המחוזית את הערר וקבעה, כי לא ניתן יהיה להכשיר את המבנה מבלי להרסו תחילה.

14.      הועדה המקומית החליטה בישיבתה מיום 27.7.99 לאמץ את החלטת ועדת הערר מיום 17.5.98.

15.      ביום 30.3.99 הגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 1468/99) תביעה כנגד המערערים, בה ביקשו מבית-המשפט המחוזי ליתן כנגד המערערים צו מניעה קבוע, האוסר עליהם לבנות בתחום הרכוש המשותף בבניין, וכן צו עשה, המורה למערערים להרוס את הבניין שבנו בחצר הבית. יש לציין, כי במסגרת תביעה זו תבעו המשיבים גם את עיריית נתניה וביקשו מבית-המשפט ליתן סעד הצהרתי הקובע, כי אין בסמכות העירייה לדון בבקשות המערערים לאישור המבנה ו/או בקשה לאישור כל בניה אחרת ברכוש המשותף, וכן צו המורה לעירייה לאכוף את הצווים שינתנו כנגד המערערים. התביעה כנגד העירייה נמחקה בשלב מאוחר יותר.

16.      המערערים, מצידם, הגישו ביום 19.3.01 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה שכנגד (ת.א. 1483/01), במסגרתה ביקשו מבית-המשפט להורות על הריסתו של מבנה אותו בנו המשיבים גם הם בחצר הבית וכן צו מניעה קבוע, האוסר על המשיבים לעשות שימוש במבנה כיחידת דיור.